דָזֶיז

אז אחרי כמה טיסות הו-כה ארוכות. אחרי שנמלטנו מהבירוקרטיה בארץ רק כדי לפתוח חשבון בנק, לקנות רכב, לבטח אותו, לקנות סים, לשפץ את האוטו שיהיה לנו בית בחודשים הקרובים, ואחרי המון לילות בלי שינה בבית חב"ד שהיה בו כייף עד השעות הקטנות של הלילה, שגם ככה היו השעות של היום מבחינתנו (חמרמרת שכזאת), בסוף נהינו חולים.
כלומר, יהונתן נהיה חולה. ובגלל שאנחנו חולקים אוהל, אוכל, אוויר ואבק ומרב נהיתה חולה אחריו.
אז במקום לנוח לקחנו איתנו זוג חברים (שהם גם משפחה), והלכנו להוט-ווטר-ביץ', שזה חוף שבקטע ניו זילנדי מוזר, ברגע שאתה חופר בו עמוק מספיק בעזרת מעדר (כלומר - אם אתה לא ישראלי את שוכר מעדר ב-6$, אם אתה ישראלי אתה שואל ממישהו) מתגלה נביעה של מים רותחים שמבעבעים מתוך האדמה. הגלים מן הגאות של הים מוהלים את הקלחת הרותחת הזאת לטמפרטורה שנעים להיות בה.
מפה לשם, בבוקר שאחרי, יהונתן התעורר באתר הקמפינג שהיינו בו ושאל את נפשו למות. החברים חזרו בטרמפים (עובד כאן מעולה) לעיר הגדולה, ואנחנו התנחלנו אחר כבוד לשני לילות אצל זוג קשישים בשם אן ופליפ, שלעת זיקנה השתעממו והחליטו להפוך שאני חדרים בביתם היפה למקום לינה לתיירים. אם השיעולים שלנו גרמו להם להתחרט על הרעיון, זה לא היה ניכר לעין (במחשבה שנייה: אם היא יצאה לנופף לנו לשלום כשיצאנו אחרי יומיים, זה אומר שהיא ממש שמחה שאנחנו הולכים?).
המשך הטיול שלנו באזור קורמנדל כלל בעיקר תה עם דבש ומרקים, אבל גם ירידה לחוף (היפה בניו זילנד, כך אומרים), וטיול בעקבות עצי הקאורי הנכחדים. כל כך נכחדים עד שבכניסה למסלול הוצבו מברשות וסילוני מים לשטוף את הרגלים מזרעים זרים של צמחים פולשים שאנחנו עלולים לשאת איתנו מאדמת ניכר. עליה של שעה וחצי כדי לראות עץ קאורי הייתה לנו כל כך קשה, השתעלו, התנשפנו והקזנו דם בדרך למעלה. יש מצב שאנחנו לא בנויים לארץ הזאת.

רק בריאות.

ניו זילנד, אי צפוני: תמונות ומילים

אוקלנד: צפון-מרכז.
***
25-29.11.15
***
בתמונה: אוקלנד בשקיעה, כפי שנשקף מפסגת Mount Eden, הר געש רדום במרכז העיר.

קורומנדל: צפון-מזרח.
***
29.11.15-1.12-15
***
בתמונה: Catedral Cove, חוף מערות יפהפה.

North-Land: הצפון הרחוק.
***
5-10.12.15
***
בתמונה: נר ראשון של חנוכה.

צי האוניות בעיר וואנאגרי (סירה היא מוצר צריכה בסיסי)

הנוף הנשקף מפסגת הר מאניה ומהסלע של שמעון (בהתאמה), שניהם ב- Bay of Islands.

המגדלאור ב-Cape Reinga מפגש האוקיינוס השקט עם ים טזמן

הדלקת נרות אצל איירין-מיכל, יהודיה שגרה בחוות כבשים מבודדת בצפון הרחוק.

מרכז האי
***
10-16.12.15
***

Waitomo Caves: מערות תולעים זוהרות, הירידה אליהן בסנפלינג, והחזרה בטיפוס.
בתוך המערות עשינו "Black Water Rafting", שזה בעצם אבובים בחושך מוחלט, למעט תולעים שזוהרות בחושך (אפשר לראות בתמונה קצת מהן).

טאופו (Taupo): מבשלים מביצי החופש שנתנה לנו ויויאן שאירחה אותנו בחווה ליד המילטון

Tongariro Northern Circuitç: טרק של שלושה ימים, בתמונה האחרונה החבורה הניו-זילנדית שטיילנו איתה. היתה לנו השגחה פרטית עם מזג האוויר, שהתבהר בדיוק בנקודות הנכונות.

טראנקי: דרום-מערב
***
17-19.12.15
***
הר געש פעיל, כפי שנשקף מהחווה של המשפחה אצלה התארחנו בשבת (התמונה השנייה צולמה מהשמורה). המשפחה, שוויצרית במקור, מריצה חווה קטנה במנוחים ניו זילנדים - 800 דונם - של פרות חולבות.

נסיעה ב"דרך העולם הנשכח", כביש יפהפה, שאחד הכפרים באמצע הדרך הסתכסך עם המועצה המקומית (רצו לאחד את קבוצת הרוגבי שלהם עם הקבוצה היריבה!). הפתרון לסכסוך היה בהקמת רפובליקה עצמאית: מותג בירה פרטי, נשיא, ואפילו חותמת בדרכון לעוברים ושבים.

וולינגטון: דרום.

***

20-22.12.15

***

עיר הבירה של ניו-זילנד, בה לשם שינוי יש חנויות שפתוחות אחרי 17.00.

****

מוולינגטון מפליגים דרומה, יחד עם נאג'י (וגם כמה סמי-טריילרים וקרונות רכבת שעלה איתנו על המעבורת, אמ'לה!), לאי הדרומי.

נאג'י

התחדשה לנו השבוע ששאלת הקיום של המטיילים בניו זילנד היא  - "לקנות או לשכור",

ובבית חב"ד אוקלנד מדברים על קנייה והשכרת רכב יותר מבכיתה י"א בישיבה תיכונית. בפער.

המושג החדש (ליהונתן כמובן...) "קיצוץ תחום" מתגשם בבית חב"ד, כשנפגשים אלו שירדו לפני שניה מהמונית משדה התעופה ואלה שחזרו חבוטים במקרה הטוב רק מהמוסך וממשחטת רכב במקרה הגרוע יותר. מסביב כולם מתווכחים; "עם בדיקת מוסך-אבל רק זו של ה-150$, בלי בדיקה- ממילא הבדיקה של ה-wof גרועה, עדיף רכב יקר, וואן יותר קל למכור מסטיישן ועוד...". כמובן שמי שיש לו רכב ברגעים אלו נוסע ברחבי ניו זילנד ולא נמצא כאן להשתתף בדיון הזה.

מה שאני לא מבין פה בניו זילנד זה איך לעזאזל אני ורכב שנת 89' חגגנו יום הולדת יחד אבל הוא נראה הרבה יותר טוב ועוד אחרי שעשה 304,000 ק"מ?!

מתברר שאם הנסיון המוטורי שלך כולל זחילה מתחת לרכב (גם בשביל להרים שקל שנפל לך מתחת...), החלפת נורה ברכב ו/או אתה יודע להצביע מספיק בביטחון על המנוע ולמצוא את הקרבורטור - חבר, אתה מוסכניק! ובענייני המוסכניקים כאן אנקדוטה קצרה: הם לבושים חולצה מכופתרת בתוך המכנסיים, הריצוף של המוסך ברמה של משרד עורכי דין בירושלים ואין להם חריץ מאחורה.

אז מי זה נאג'י ואיך הוא הצטרף אלינו?
נאג'י, ממוצא אירני, טויוטה קורולה סטיישן, שנת 99, 274,000 ק"מ בצבע לבן. ובצורה שתבטא יותר עמוק את הקשר בינינו: הסלון, המחסן וחדר השינה החדשים שלנו.

אם בעבר התכחשתי למנהגים שונים המיוחסים לעדות שונות כשפגשנו את הבעלים של מגרש המכוניות הבנו שפרסים קמצנים. במיוחד אם הם באמת נולדו באירן. אבל כמה שפרסי קמצן, ישראלים קשים יותר. למגרש נכנסים מטיילים צרפתים, גרמנים, שוודים- בודקים שהמיטה מאחור רחבה, שיש מקום לתיקים והשפצור לשולחן שנפתח לפינת קפה אכן עובד ומשלמים. בלי להתמקח בכלל.

הישראלים שנכנסים מפרקים למוסך כמה רכבים גם אם הם לא מבינים, מתמקחים על המחיר ובסוף עוד משגעים אותו שימלא להם דלק. בשורה התחתונה עדיף להיות אירופאי, במקום לחשוב כל היום, מי דופק אותך, ואיך לא לצאת פראייר. אתה בא, משלם, והולך שמח וטוב לב.

והיי, לא לספר לסוזי.

בתמונות: מימין - תקלה ראשונה, האגזוז ותיבת העימעום נפרדו לשלום.
משמאל - חדר השינה (עוד לפני השיפוץ והשמיכות).