אז לכמה זמן אתם נוסעים?

מוסכמה חברתית שאין עליה עוררין היא שטיסה לחו"ל זה כייף. רק שהחלק ה-הו-כה נחמד של ההתארגנות פוסח על התיאורים הנפלאים.

אז מה היה לנו?

היה לנו בית ירוק, עם אבא ובובה ושסק. בנחלאות, ועם גינה, ועם השוק, והעיר, ואוויר הרים צלול כיין.

הייתה לנו מיטה, עם שמיכות רכות (ככה אנחנו אוהבים), ומזרן קשה (ככה אנחנו), ובלי כריות (ככה).

היו לנו כוסות שתלויות על מדפים בשורות, ומוסיפות צבע.

היו לנו נעליים שקוראות אלינו "קחו אותי! קחו אותי היום!".

היו לנו חברים, ביום חול, בשבת ולפעמים גם בלי שנשלם להם.
היה לנו די סבבה בגדול.

בכל אופן, ארזנו את כל זה (הצעה למחקר: איך מדירת שני חדרים יוצאים עשרות ארגזים), ונסענו.

לכמה זמן? ובכן. תלוי את מי שואלים.
יהונתן:
מרב:
יהונתן: אהמ...
מרב: ובכן,
יהונתן: אנחנו, אולי
מרב:
(הערה של סוזי העורכת: לא אמין שמרבה שותקת אחרונה)

אז צילמו קצת תמונות של הבית שלנו, כדי להזכיר לעצמנו מה נתנו תמורת שני תיקים, אוהל ושק"ש.